<h1>ספר החינוך מצוה רל"ה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
לשפוט בצדק, שנאמר [ויקרא י"ט] בצדק תשפוט עמיתך, ובא הפירוש שנצטוו הדיינין להשוות בעלי הריב, כלומר שלא יכבד הדיין אחד מבעלי הדין יותר מן האחר, וכן אמרו בסיפרא שלא יהא אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך. וכן בפרק שבועת העדות [שבועות ל' ע"א], תנו רבנן בצדק תשפוט עמיתך שלא יהא אחד עומד ואחד יושב ואחד מדבר כל צורכו ואחד אומר לו קצר דבריך. וכן בכלל מצוה זו שכל איש שהוא חכם בדיני התורה וישר בדרכיו שהוא מצווה שידין דין תורה בין בעלי הריב אם יש כח בידו, ואפילו יחיד יכול לדון מדין תורה, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין ג' ע"א] אחד דן את חבירו דין תורה, שנאמר בצדק תשפוט עמיתך, וחכמים הזהירו שלא יהא אדם דן יחידי. ועוד יש בכלל מצוה זו שראוי לכל אדם לדון את חבירו לכף זכות ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב. שורש המצוה נגלה הוא, כי בהשויית הדין יתיישב העולם, ואם יכבד הדיין אחד מבעלי הדין על האחר יפחד בעל הריב מלהגיד כל טענותיו לפניו, ומתוך כך יצא המשפט מעוקל. ובמה שאמרנו שמצוה על החכם בדיני התורה והוא איש ישר לדון בין החולקים, שזהו בכלל המצוה כמו כן, גם בזה תועלת כי החכם והישר ידין דין אמת, ואם הוא היודע לא ירצה לשפוט ישפטום שאר בני אדם שאינם חכמים ויטו הדין על האחד מבלי ידיעה. גם במה שאמרנו שכל אדם חייב לדון חבירו לכף זכות שהוא בכלל המצוה יהיה הסיבה להיות בין אנשים שלום וריעות, ונמצא שעיקר כל כוונות המצוה להועיל ביישוב בני אדם עם יושר הדין ולתת ביניהם שלום עם סילוק החשד איש באיש. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ששני בעלי דין שהיה האחד לבוש בגדים יקרים והשני בגדים בלוים אומרים למכובד הלבישהו כמותך או לבש כמותו ואחר כך נדין ביניכם כדי שתהיו שוין, ועכשיו בזמנינו לא ראינו בית דין שעשה כן. ועוד אמרו זכרונם לברכה שמצוה להושיבם בשוה ולא האחד למעלה מחבירו או האחד בישיבה והאחר בעמידה, רק בתלמיד חכם ועם הארץ שאמרו בהם מושיבין החכם ואומרים לעם הארץ שב, ואם לא ישב אין מקפידין על כך. ואמרו זכרונם לברכה שאם באו לפניך הרבה דינין ויש ביניהם דין יתום ואלמנה שמצוה להקדימן, שנאמר [ישעיהו א'] שפטו יתום ריבו אלמנה, כלומר שבדינם נצטוינו לזרז יותר מדין אחרים. וכן אמרו זכרונם לברכה שדין תלמיד חכם קודם לדין עם הארץ, ודין אשה קודם לדין איש, לפי שבושת האשה מרובה, וכל זה שאמרנו בכלל בצדק תשפוט הוא. ועניינים אילו עם יתר פרטי המצוה במקומות מפוזרים בתלמוד, ומהן הרבה בסנהדרין ושבועות. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים שהן חייבין לדון ולא הנקבות. ואולם גם הנקבות חייבות במה שאמרנו שהוא בכלל מצוה והוא לדון החבר לכף זכות.
